מבחן שחקים לדוגמא 2026 - 10 שאלות אמיתיות מ-5 תחומי הפסיכוטכני

הסדרה: א (1), ג (3), ו (6), ח (8), כ (11). נחשב את ההפרשים בין האותיות לפי מיקומן באלפבית (א=1, ב=2,..., ת=22):
ג-א = 3-1 = 2
ו-ג = 6-3 = 3
ח-ו = 8-6 = 2
כ-ח = 11-8 = 3
התבנית היא חילופין קבוע: +2, +3, +2, +3. הדילוג הבא חייב להיות +2. לכן האות הבאה היא כ (11) + 2 = 13, שהיא מ. מכאן שאפשרות 1 (מ) היא התשובה הנכונה.
אפשרות 2 (נ) - מתקבלת אם מחילים את הדילוג הלא נכון, +3 במקום +2(11+3=14=נ).
אפשרות 3 (ל) - נובעת מטעות של דילוג +1(11+1=12=ל).
אפשרות 4 (ס) - נובעת מיישום דילוג קבוע +4, שאינו תואם את תבנית הדילוגים המתחלפים (11+4=15=ס).

נפצל לפי מיקום: במקומות האי-זוגיים ב (2), ה (5), ח (8) - עלייה של שלושה מקומות; במקומות הזוגיים ר (20), צ (18), ע (16) - ירידה של שני מקומות. המקום הריק הוא השביעי, אי-זוגי, ולכן 8+3=11, והאות היא כ.
אפשרות 1 (י, 10) מתקבלת מעלייה של שני מקומות בלבד.
אפשרות 2 (נ, 14) היא האיבר הבא בתת-הסדרה היורדת (16 פחות 2), ואינה שייכת למקום המבוקש.
אפשרות 3 (ל, 12) מתקבלת מעלייה של ארבעה מקומות.

צירוף לשון מקובל הוא חיבור קבוע ומוכר בין שתי מילים, שאינו נבנה מחדש בכל פעם אלא מופיע כמקשה אחת בלקסיקון. כדי לבחון כל מועמדת יש לבדוק אם היא יוצרת חיבור כזה עם כל אחת משלוש המילים בנפרד.

המילה "כף" עומדת במבחן הזה בשלוש המילים גם יחד: "כף יד" הוא החלק השטוח בתחתית היד, "כף רגל" הוא החלק השטוח בתחתית הרגל, ו"כף מאזניים" הוא כינוי לכל אחת משתי הקערות השטוחות שבהן שוקלים במאזניים מסורתיים. שלושת הצירופים קיימים בעברית התקנית ואינם ניתנים לבנייה מחדש עם כל שם עצם אחר, ולכן מדובר בצירוף לשון סגור ולא בכלל דקדוקי כללי.

אפשרות 2, "כתב", יוצרת צירוף מוכר רק עם "יד" ("כתב יד" - אופן הכתיבה של אדם), אבל "כתב רגל" ו"כתב מאזניים" אינם קיימים כלל. "כתב" שייכת למשפחת צירופים אחרת לגמרי (כתב עת, כתב אישום), שאין לה כל זיקה לרגל או למאזניים, ולכן זהו דמיון מטעה בין משפחות מילים שונות.

אפשרות 3, "גודל", אכן מתחברת בשפה חופשית הן ל"רגל" (גודל רגל, כמו מידת נעל) והן ל"יד" (גודל יד, כמו מידת כפפה), אבל זהו שימוש תחבירי כללי ופרודוקטיבי שמתאים כמעט לכל שם עצם פיזי (גודל חדר, גודל ספר, גודל תיק) ואינו צירוף לקסיקלי ייחודי. מעבר לכך, "גודל מאזניים" אינו ביטוי קיים כלל, כך שהמילה נכשלת גם בהיקף וגם באופי הצירוף.

אפשרות 1, "עין", מתקשרת רק למאזניים דרך המונח הפורמלי "עין המאזניים" - כינוי למחוג המציין את שיווי המשקל במאזניים קלאסיים - אך אין שום צירוף מקביל עם "יד" או עם "רגל". הקשר כאן הוא אסוציאציה חלשה ובודדת שאינה חוזרת בשאר שתי המילים.

לכן רק אפשרות 4 יוצרת צירוף מקובל עם כל אחת משלוש המילים, וזו התשובה הנכונה.

המשמעות הבסיסית של "תחנה" נשארת קבועה, וכל מילה נלווית רק מציינת סוג תחנה אחר: תחנת רכבת היא מקום העמידה של הרכבת, תחנת דלק היא מקום התדלוק, ותחנת משטרה היא מקום פעילותה של המשטרה. לכן "תחנה" היא המילה המבוקשת.
"קרון" יוצר צירוף מקובל רק עם "רכבת" (קרון רכבת), ואינו מתחבר ל"דלק" או ל"משטרה" בצירוף מקובע. "מכל" יוצר צירוף מקובל רק עם "דלק" (מכל דלק), ואינו יוצר צירוף מקובע עם "רכבת" או עם "משטרה". "מדים" יוצר צירוף מקובל רק עם "משטרה" (מדי משטרה), ואינו מתחבר ל"רכבת" או ל"דלק" בצירוף מקובע.
לכן התשובה הנכונה היא אפשרות 4.

ראשית נאתר כל אות לפי מיקומה באלפבית העברי: האות ה-20 היא ר', ה-11 היא כ', ה-2 היא ב', ה-22 היא ת'. צירופן בסדר הנתון יוצר את המילה "רכבת". המילה "רכבת" היא אמצעי תחבורה, ולכן שייכת לקטגוריה "אמצעי תחבורה". שלוש הקטגוריות האחרות אינן מתאימות: "חומרי בנייה" מתייחס לחומרים כמו בטון או ברזל; "כלי עבודה" מתייחס למכשירים כמו פטיש או מברגה; "שמות אנשים" מתייחס לשמות פרטיים כדוגמת דוד או שרה. אף אחת מאלה אינה מתארת רכבת, ולכן התשובה הנכונה היא 1.

הכלל בנוי משלושה שלבים סדורים: חישוב שני הערכים, השוואה ביניהם, ולאחר מכן הפעלת הענף המתאים בהוראה המותנית. השלב הראשון הוא חישוב מספר ההורים בכל כיתה: בכיתה א' יש 6 כפול 5 השווה 30 הורים, ובכיתה ב' יש 4 כפול 9 השווה 36 הורים. השלב השני הוא בדיקת התנאי: האם 30 גדול מ-36. התשובה שלילית, כלומר התנאי אינו מתקיים, ולכן הכלל מפנה לענף השני של הביצוע, המורה לדווח על ההפרש בין הערך הגדול לערך הקטן, כלומר 36 פחות 30. השלב השלישי הוא ביצוע החיסור: 36 פחות 30 שווה 6, וזהו הערך שיש לדווח עליו.

אפשרות 1 (30) היא מספר ההורים בכיתה א' עצמו, ערך ביניים שהתקבל בשלב הראשון של החישוב; היא מטעה פותר שקורא את התנאי בכיוון ההפוך ובוחר בענף הראשון של הכלל במקום בהפרש. אפשרות 2 (7) היא ערך קרוב הנובע מטעות חשבונית קלה בשלב החיסור, למשל טעות של יחידה בכפל של כיתה א' (חישוב 6 כפול 5 כ-29 במקום 30, ובעקבותיה 36 פחות 29 השווה 7); זהו ערך המתקבל מהנחת ביניים שגויה, לא מהכלל הנכון. אפשרות 4 (36) היא מספר ההורים בכיתה ב', שוב ערך ביניים משלב החישוב הראשון; היא מטעה פותר הבוחר בערך הגדול משני הערכים במקום להפעיל את ההפרש שהכלל דורש.

הדברים נאמרו על ידי חוקר המערות "אתמול", כלומר יום קודם להווה, לא בהווה עצמו; זוהי נקודת הייחוס שממנה יש לפרש את המילה "מחרתיים" שבתוך הציטוט.

בתוך הציטוט נאמר "מחרתיים נרד למערה התחתונה", והנתון הנוסף קובע שהירידה נקבעה ליום שלישי. "מחרתיים" ביחס לנקודת הייחוס, "אתמול", הוא יומיים קדימה מאותה נקודה. אם שני ימים אחרי נקודת הייחוס הוא יום שלישי, נקודת הייחוס עצמה, כלומר "אתמול", הייתה יום ראשון.

כעת יש להחיל את הסטת מסגרת הייחוס בכיוון הנכון: מכיוון ש"אתמול" היה יום ראשון, היום, ההווה, הוא יום אחד אחרי, כלומר יום שני. זו אפשרות 1, והיא היחידה שמתקבלת מהחישוב הנכון.

אפשרות 2 מציגה את יום שלישי, היום שאליו מתייחסת הירידה עצמה, כאילו הוא ההווה; זו טעות של החלפת היום המדובר בציטוט ביום ההווה, בלי להשלים את שרשור ההיסק.

אפשרות 3 מציגה את יום ראשון, נקודת הייחוס של הציטוט עצמה, "אתמול", כאילו היא ההווה; זו טעות של התעלמות מהסטת מסגרת הייחוס בין הציטוט לבין רגע הדיבור בהווה.

אפשרות 4 מתקבלת מהחלה של הסטת מסגרת הייחוס בכיוון ההפוך, יום אחד אחורה מנקודת הייחוס במקום קדימה ממנה, מה שמניב יום שבת במקום יום שני.

שני הכללים הם: (1) כל לקוח מובחר מקבל מפתח תוך 24 שעות. (2) כל לקוח שביקש חריטה אינו מקבל מפתח תוך 24 שעות. נבחן כל שילוב:
- אופציה 1 (מובחר בלבד): הלקוח שייך לקטגוריית המובחרים אך לא ביקש חריטה. כלל 1 תקף, כלל 2 לא - המפתח יגיע תוך 24 שעות, אין סתירה. אפשרי.
- אופציה 2 (חריטה בלבד): הלקוח ביקש חריטה אך אינו מובחר. כלל 2 תקף, כלל 1 לא - המפתח לא יגיע תוך 24 שעות, אין סתירה. אפשרי.
- אופציה 3 (מובחר וחריטה גם יחד): הלקוח גם מובחר וגם ביקש חריטה. מחוק 1 עליו לקבל מפתח תוך 24 שעות, מחוק 2 עליו לא לקבל מפתח תוך 24 שעות - סתירה לוגית. שילוב זה בלתי אפשרי.
- אופציה 4 (לא מובחר ולא חריטה): אף כלל אינו חל, המפתח יכול להגיע או לא, אין סתירה. אפשרי.
השאלה מבקשת את השילוב הבלתי אפשרי; שלוש האופציות האחרות הן אפשריות ולכן אינן עונות על השאלה (שונות מבחינה סמנטית - "אפשרי" לעומת "בלתי אפשרי").

העובדה שיש לזכור: וושינגטון די.סי, בירת ארצות הברית, ממוקמת בחבל קולומביה, ולא באחת המדינות הרגילות. זו הסיבה לקיצור "די.סי" בשם העיר.
התשובה הנכונה היא אפשרות 4, בחבל קולומביה, בדיוק כפי שהעובדה מציינת.
במדינת וושינגטון (אפשרות 1) היא טעות נפוצה - זו מדינה נפרדת בצפון-מערב ארצות הברית, ולא מיקומה של הבירה.
במדינת ניו יורק (אפשרות 3) היא מדינה אחרת לגמרי, שאינה כוללת את וושינגטון די.סי.
בחבל טקסס (אפשרות 2) הוא אזור נוסף בארצות הברית, שאינו קשור למיקום הבירה.

המזרקה הצבעונית בכיכר דיזנגוף בתל אביב היא יצירה מוכרת של האמן יעקב אגם. לכן התשובה הנכונה היא "יעקב אגם". "יגאל תומרקין" אינו נכון - זהו אמן ישראלי מוכר אחר, שיצר יצירות פיסול שונות. "נחום גוטמן" אינו נכון - הוא ידוע בעיקר בזכות ציורים ופסיפסים, לא בזכות מזרקה זו. "יצחק דנציגר" אינו נכון - הוא ידוע בזכות פסלים כמו "נמרוד", לא בזכות המזרקה בכיכר דיזנגוף.